דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
אוונגרד : שותפים לדרך: סטודנטים מאמפצים כלבי נחייה

שותפים לדרך: סטודנטים מאמפצים כלבי נחייה

אחרי שהגדירו את הדור שלנו כ"דור המסכים" וצפו לנו יכולות חברותיות ירודות, מאות סטודנטים ברחבי הארץ, וביניהם מהמרכז הבינתחומי הרצליה, מוכיחים אחרת.

מאת נועה ינאי, סטודנטית שנה א' בבית ספר סמי עופר לתקשורת
 
אחרי שהגדירו את הדור שלנו כ"דור המסכים" וצפו לנו יכולות חברותיות ירודות, מאות סטודנטים ברחבי הארץ, וביניהם מהמרכז הבינתחומי הרצליה, מוכיחים אחרת. נדב קמפר, סטודנט שלקח חלק בפרויקט "סטודנטים מאמצים גורים" ואביב ליבוביץ', לקוי ראייה שמאמץ כלב במסגרת הפרויקט, מספרים לנו איך זה מרגיש להיות אבא לכלב, על רגישות הציבור כלפי עיוורים ואיך זה שהחבר הכי טוב שלך הולך על ארבע.
 
"סטודנטים מאמצים גורים" הינו פרויקט בו סטודנטים ברחבי הארץ מאמצים גור כלבים למשך שנה והופכים להיות לו למשפחה אומנת. במהלך אותה שנה הגור נחשף לאורח החיים שיקיים עם בעליו העתידיים ובחלוף שנה נפרד הכלב מהסטודנט ומהצוות לטובת שימוש ככלב נחיה עבור לקוי ראיה.
 
אביב ליבוביץ', סטודנט שנה א' בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, נולד עם מחלה גנטית וכיום הינו לקוי ראייה. מדי יום מתמודד אביב עם אתגרים שונים ובשנה האחרונה אימץ את ה׳חבר׳ הכי טוב שלו.
 

כיצד הכלב נכנס לחייך?
"תחילה הגשתי בקשה אך היא לא התקבלה. בהמשך זומנתי לבדיקה באזור שאינני מכיר ושם הבינו שאני זקוק לכלב נחייה. בשלב זה נכנסתי לרשימת המתנה: ההתאמה היא קשה ובודקים איזה כלב מתאים לאיזה אדם.
 
במשך שנה חיכיתי עד שנקבעה לי פגישת תיאום, בה הייתה התאמה טובה ומספר ימים לאחר מכן יצאתי לקורס של חודש. במהלך הקורס הייתי מנותק מהסביבה ובהתחלה אני תפקדתי כ"נווט", אך לאט-לאט זה נכנס לזיכרון של הכלב ובשלב מתקדם יותר כבר אמרתי שם של בניין מסוים במרכז הבינתחומי – ו'טוטו' כבר ידע לבד לאן לקחת אותי".

תתאר יום טיפוסי אצלך:
אני מתעורר, מאכיל את 'טוטו' ומוציא אותו לטיול. לפני השיעור אני מסתובב איתו שוב בכדי שלא יצטרך להתפנות באמצע. אם יש לי זמן אני יושב בדשא ונותן לו לשחק ולהוציא אנרגיות. בסוף היום אני חוזר הביתה, לומד קצת, מדבר עם חברים בטלפון, נפגש עם חברים והולך לישון.

מה המוטו שלך בחיים?
"לקבל את החיים כמו שהם, תמיד למצוא את הצד החיובי ולקחת את היתרונות מכל דבר".

נדב קמפר, סטודנט שנה ג' בביה"ס לתקשורת, לקח חלק בפרויקט "סטודנטים מאמצים גורים" בשנה שעברה ומספר לנו על האימוץ מנקודת המבט שלו.

מדוע בחרת להתנדב דווקא בפרויקט "סטודנטים מגדלים גורים"?
"חברה שלי עשתה את זה לפני כמה שנים ובכל פעם שהיא נסעה, אני התנדבתי לשמור על הכלב שלה. זאת הייתה חוויה משמעותית מאוד בשבילי והרגשתי שאני ממלא שליחות ומחויבות מאחר ולא מדובר ב"עוד" כלב.
 


איך מתבצע התהליך של הכשרת כלב נחייה בחיים הסטודנטיאליים?
"זה חינוך לכל דבר וצריך לתרגל את זה, נדרשים לתכנן את כל היום בצורה אחרת לגמרי. לכל מקום שאני הולך אני לוקח איתי נייר סופג, כלי לאוכל וכלי למים. זה לא סתם כלב שיושב בבית, זה כלב שהולך איתי לכל מקום. כאמור, זה לא כלב רגיל, זה כלב נחיה.

ספר לי על מקרה אחד מפתיע שקרה לך בשנה בה לקחת חלק בפרויקט
"עמדתי בתור לסרט והכרטיסן ביקש שאשאיר את הכלבה בחוץ. כמובן ש'קלר' עם וסט ואני עם תעודה. הסברתי שהיא לא סתם כלבה, אלא היא באימון. הכרטיסן ענה בתגובה שעליי להשאיר אותה במרפסת. שאלתי מה יעשה עיוור שרוצה להיכנס, "למה שעיוור ירצה להיכנס לקולנוע, אם הוא גם ככה לא יכול לראות את הסרט?", הוא ענה. כמובן שלא התפשרתי ו'קלר' נכנסה.
 
הדבר הזה קורה הרבה והעצוב בסיפור הוא שהציבור מפלה את העיוור גם בגלל שהוא עיוור וגם בגלל שהוא עם כלב. זו ההזדמנות שלי לעשות עוד צעד למען העיוורים".
 


איך הייתה הפרידה מ'קלר'?
"קשה מאוד. ידעתי שנשאר לנו עוד יום אחד, התכוננתי לזה, עברתי תהליך של קבלה והבנה, וכך גם כל הסביבה שלי. המשפחה התחברה ל'קלר', כולם התאהבו בה וזה היה קשה לכל מי שסובב אותי. ברגע אחד מסרתי ילדה שאימצתי במשך שנה שלמה".
 


ולסיום, טיפ קטן ממך למי שרוצה לקחת חלק בפרויקט?
"לזכור מאיזה מניע אתה עושה את זה, יש לקוי ראיה שהולך לזכות בזוג עיניים בדמות כלב בזכותך. זו חוויה שאי אפשר להסביר במילים, לא דרך כתבה ולא דרך תמונה, זו פשוט חוויה מדהימה".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות

דואר אלקטרוני:  
אני מאשר קבלת ניוזלטר ועדכונים (דוא"ל, SMS)